החלטה בתיק ה"פ 5148/06 - פסקדין

זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 12.3.06, במעמד המשיבה בלבד, ועל פיו אושר פסק בוררות שניתן ע"י הבורר אייל שוורץ ביום 22.12.05.

המשיבה הגישה בקשה לאישור פסק הבוררות. ביום 12.3.06, ומשלא הוגשה בקשה לביטול הפסק, ניתן, על פי בקשת המשיבה, פסק דין לפיו אושר פסק הבורר.

ביום 1.5.06 הגיש המבקש לבית המשפט בקשה לביטול פסק הדין (אף כי בשל טעות מינהלית, נפתחה ע"י מזכירות בית המשפט תובענה לביטול פסק בוררות). המבקש מודה כי קיבל את הבקשה לאישור פסק הבוררות, לרבות את פסק הבוררות גופו, ביום 1.2.06. יחד עם זאת הוא טוען, כי הייתה לו הזכות להגיש בקשה לביטול פסק הבורר תוך 45 יום מיום שנודע לו על פסק הבוררות, קרי: עד ליום 19.3.06. בבוא בא כוחו להגיש את בקשתו, ביום 14.3.06, נתברר לו כי כבר ניתן פסק דין. המבקש טוען, אפוא, כי החלטת בית המשפט ניתנה טרם זמנה ובטרם חלף המועד להגשת בקשה לביטולו של פסק הבורר, ולפיכך דינה להתבטל מתוך חובת הצדק. המבקש מוסיף וטוען, כי יש לבטל את פסק הבוררות מן הטעם שמעולם לא הוזמן כדין לדיוני הבוררות ולא ניתנה לו ההזדמנות להשמיע את טענותיו, ומן הטעם שפסק הבורר ניתן לאחר שחלפה התקופה לנתינתו על פי הוראות התוספת לחוק.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, איחר המבקש את המועד להגשת בקשתו ויש לדחותה, לפיכך, על הסף. אף שנודע לו על פסק הדין, לטענתו, ביום 14.3.06, הגיש המבקש בקשתו לביטול פסק הדין רק ביום 1.5.06, למעלה מ-45 יום מן המועד בו נודע לו על מתן פסק הדין. עוד הוא טוען כי טענת המבקש לפיה הגיע בא כוחו להגיש את בקשתו לביטול פסק הבורר ביום 14.3.06 נטענה בעלמא וללא כל אסמכתא.

יש לדחות את הבקשה. ראשית ייאמר, כי המבקש איחר את המועד להגשת בקשתו לביטול פסק הבורר. אכן, ככלל, ועל פי הוראת ס' 27(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות הוא תוך 45 יום מיום מתן פסק הבוררות. ואולם, כאשר מוגשת בקשה לאישור פסק הבוררות, ניתן להתנגד לה בדרך של הגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת הבקשה לאישור הפסק (ראה תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968. כן ראה רע"א 9549/02א' מפרם בע"מ נ' עגם מפעלי מתכת בע"מ, ניתן ביום 20.2.03). המבקש איחר, אפוא, את המועד להגשת בקשה לביטולו של פסק הבורר, ומכאן, שלא נפל כל פגם באישורו של פסק הבורר, ואין המבקש זכאי לביטולו מחובת הצדק.

המבקש אף איננו זכאי לביטולו של פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מגבילה את המועד להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה באין כתבי טענות, ל- 30 יום מיום שהומצאה ההחלטה למבקש. המבקש, אף שלטענתו נתגלה לו כבר ביום 14.3.06 על מתן פסק הדין, לא הגיש בקשתו אלא ביום 1.5.06. המבקש לא עתר להארכת המועד להגשת בקשתו, וממילא לא הראה "טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכתו.

הבקשה לוקה, אם כן, פעמיים. לא ניתן כל טעם, ולו דל וקלוש, למחדלו של המבקש להגיש בקשתו לביטול פסק הבורר במועד, ואף לא ניתן כל "טעם מיוחד", בבקשה ערוכה כדין ונתמכת בתצהיר, לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

            בשולי הדברים, ומעבר לדרוש יוסף, כי אף שעל פי הנטען הגיע ב"כ המבקש לבית המשפט לשם הגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות, הוגש התצהיר התומך את הבקשה ע"י המבקש בעצמו. אף לא הוצגה הבקשה שהיה בדעת ב"כ המבקש להגיש באותו מועד לבית המשפט.

דין הבקשה להידחות, אפוא.

המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ל' בחשון, תשס"ז (21 בנובמבר 2006), בהעדר הצדדים.

                                                                                                  _ __________________

                                                                                               ג. כנפי-שטייניץ, שופטת

                      רשמת בית המשפט המחוזי

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: